מתוך צער ומבוכה על הציווי לקנות שדה רגע לפני חורבן ירושלים, משמיע הנביא צעקת יללה וכאב וקורא אֲהָהּ. הוא פונה אל ה' כמי שברא את העולם יש מאין בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, וממשיך להשגיח ולקיים את המציאות בכל רגע וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה. מתוך כך מצהיר הנביא כי לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר, כלומר שום עניין אינו נסתר מידיעתו, ודבר אינו נבצר מיכולתו לשנות או לבטל את חוקי הטבע. לאור אמונה זו בידיעתו וביכולתו המוחלטת של ה', תוהה הנביא על פשר ההוראה לקנות את השדה, ומקווה שאולי חרון האף שקע והעיר לא תיפול.
ירמיהו, פרק ל״ב, פסוק י״ז
אֲהָהּ֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּ֣ה ׀ אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְאֶת־הָאָ֔רֶץ בְּכֹֽחֲךָ֙ הַגָּד֔וֹל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה לֹֽא־יִפָּלֵ֥א מִמְּךָ֖ כׇּל־דָּבָֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.