קרה לכם פעם שקיבלתם בקשה לעשות משהו, ופשוט לא הצלחתם להבין את ההיגיון שעומד מאחוריה? זה בדיוק מה שמרגיש ירמיהו הנביא. רגע לפני שירושלים נופלת בידי האויבים והעם יוצא לגלות, ה' מצווה עליו לקנות שדה. ירמיהו כל כך מבולבל ועצוב מהמצב, עד שהוא פותח את תפילתו במילה אֲהָהּ, שהיא מעין צעקת כאב וצער.
ירמיהו פונה אל ה' מתוך הבנה שהוא בורא העולם ומנהיג אותו. הוא מתאר את הבריאה בשני שלבים: תחילה הוא מזכיר שה' ברא את כל העולם יש מאין בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, ולאחר מכן הוא מוסיף שה' ממשיך לקיים ולשמור על העולם בכל רגע וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה. בלי ההשגחה הקבועה הזו, העולם פשוט היה מפסיק להתקיים.
מכיוון שה' יצר את הכול ומקיים את הכול, ירמיהו מצהיר כי לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר. כלומר, שום דבר לא נסתר או נעלם מידיעתו של ה'. הוא יודע ורואה כָּל דָּבָר שקורה בשמים ובארץ, ללא שום יוצא מן הכלל.
מתוך כך עולה השאלה הגדולה של ירמיהו: הרי ה' יודע שהעם עומד לגלות, אז למה לקנות שדה עכשיו? הנביא מתפלל ומקווה בליבו שאולי, בזכות המעשים הטובים של האבות שלנו, ה' החליט לסלוח לעם, הכעס חלף, וירושלים בכל זאת תינצל.