ירמיהו, פרק ל״ב, פסוק י״ד

ה' מצווה על הנביא לָקוֹחַ, כלומר לקחת, את שטרות הקנייה כדי לשמש עדות מוחשית לתקווה ולנחמה עבור עם ישראל העומד לצאת לגלות. הציווי כולל שני סוגי שטרות: וְאֵת הֶחָתוּם, השטר הסגור בחותמת שיש הרואים בו גם רמז לספר המצוות, וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי, שהוא השטר הפתוח. כדי להגן על מגילות העור מפני ריקבון נאמר וּנְתַתָּם בִּכְלִי־חָרֶשׂ סגור היטב. מטרת ההצפנה היא לְמַעַן יַעַמְדוּ, כדי שהשטרות ישרדו ויתקיימו במשך יָמִים רַבִּים, עד שהגולים ישובו לארצם ויקנו בה שוב שדות ובתים.