העם הקים בראש חוצות מזבחות המיועדים לפולחן אלילי, הם במות הבעל אשר בגיא בן הנם הסמוך לירושלים. מטרתם הייתה להעביר את בניהם ואת בנותיהם למולך, כלומר לשרוף את הילדים באש כחלק מעבודת האליל. על מעשה מתועב זה מבהיר ה' אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי, שכן מעולם לא ציווה ואף לא חשב לבקש הקרבת ילדים. העם לא בחר לעשות התועבה הזאת מתוך אמונה שתצמח לו תועלת כלשהי, אלא למען החטי את יהודה – במטרה מפורשת לחטוא ולהכעיס את ה'.
ירמיהו, פרק ל״ב, פסוק ל״ה
וַיִּבְנוּ֩ אֶת־בָּמ֨וֹת הַבַּ֜עַל אֲשֶׁ֣ר ׀ בְּגֵ֣יא בֶן־הִנֹּ֗ם לְ֠הַעֲבִ֠יר אֶת־בְּנֵיהֶ֣ם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם֮ לַמֹּ֒לֶךְ֒ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־צִוִּיתִ֗ים וְלֹ֤א עָֽלְתָה֙ עַל־לִבִּ֔י לַעֲשׂ֖וֹת הַתּוֹעֵבָ֣ה הַזֹּ֑את לְמַ֖עַן הַחֲטִ֥י אֶת־יְהוּדָֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.