מתוך ייאוש החורבן צומחת נבואה של תקווה ושיקום, כאשר ה' פונה לדבר אֶל־הָעִיר הַזֹּאת, כלומר על אודותיה. המילה וְעַתָּה קוראת לתשומת לב, והמילה לָכֵן מזכירה שאין דבר הנבצר מיכולתו של ה'. העם רואה את האסונות שפקדו אותו בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר, וסבור בטעות כי ירושלים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל לתמיד ושה' נטש אותם לחלוטין. אולם, החורבן אינו עונש של כליה סופית אלא עקירה זמנית לצורך נטיעה מחדש. העיר נותרת שייכת לה' לנצח, והוא עתיד לסיים את הגלות, לקבץ את העם ולהושיבו בבטחה.
ירמיהו, פרק ל״ב, פסוק ל״ו
וְעַתָּ֕ה לָכֵ֛ן כֹּה־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֣ר ׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִתְּנָה֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל בַּחֶ֖רֶב וּבָרָעָ֥ב וּבַדָּֽבֶר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.