עונשם של מפרי הברית הוא הפקרה מוחלטת, וגורלם עתיד לשקף במדויק את הטקס שאותו חיללו. הפסוק פותח במילה וְנָתַתִּי, כחזרה על הדברים שנאמרו קודם לכן, וזאת בשל אריכות העניין [מצודת דוד].
המסירה בְּיַד אֹיְבֵיהֶם מגיעה כעונש ישיר על כך שעברו על ברית התורה. בהמשך לכך, הקללה וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל מגיעה כעונש כנגד הברית הספציפית שכרתו בין בתרי העגל [מלבי"ם]. העגל המבותר, שנועד לסמל בטקס את הנאמנות וההתקשרות ההדדית, הפך על ידי האדונים העריצים למיצג חסר משמעות. משום כך, גורלם של עוברי הברית יהיה כגורל העגל עצמו: הם ייעזבו ויופקרו ליד המקרה ולהזנחה, ונבלתם תוטל למאכל חיות הבר [ביאור שטיינזלץ]. מלבד המשמעות הסמלית, הסיבה המעשית לכך שיישארו לְמַאֲכָל ולא יזכו לקבורה היא שכמות החללים תהיה עצומה [מצודת דוד].
הצירוף וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ מכוון למעשה לחיות הבר, שכן בלשון המקרא המונח "בהמה" כולל בתוכו גם חיה [מצודת דוד].