קרה לכם פעם שכולם סביבכם שכחו חוק חשוב שממש חובה לקיים? בעבר היה חוק ברור בתורה שעבד עברי חייב להשתחרר ולחזור הביתה אחרי שש שנות עבודה. אבל עם השנים אנשים פשוט התעלמו מהחוק הזה. הם השאירו את האחים שלהם לעבוד אצלם במשך שנים ארוכות ולא נתנו להם לצאת לחופשי.
כדי לתקן את הטעות הגדולה הזו, נקבעו שתי תקנות חדשות וחשובות. התקנה הראשונה מופיעה במילה לְשַׁלַּח, והיא אומרת שחובה לשחרר מיד את כל העבדים והשפחות, ממש באותו הרגע, אפילו אם הם עדיין לא עבדו שש שנים. התקנה השנייה מופיעה במילים לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם, והיא קובעת חוק חדש לעתיד: מעכשיו והלאה, אסור לאף אדם להעביד יהודי אחר. בסוף הפסוק מופיעות המילים לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ. סדר המילים כאן אולי נשמע קצת הפוך, אבל הכוונה פשוטה וברורה: שום איש לא יהפוך לעולם את אחיו היהודי לעבד.