החובה לשחרר עבדים עבריים לאחר שש שנות עבודה נשכחה, ואנשים נותרו משועבדים לאחיהם במשך שנים ארוכות. כדי לתקן עוול זה נקבע מהלך כפול: תחילה נדרש לְשַׁלַּח לחירות באופן מיידי את העבדים והשפחות, גם אם טרם השלימו את שנות עבודתם. בנוסף נקבע איסור עתידי, לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם, שמשמעותו כי שום אִישׁ לא ישעבד עוד את בִּיהוּדִי אָחִיהוּ ולא יחזיר לעבדות את מי שכבר שוחרר. לצד התיקון החברתי לטובת העבדים, שחרור זה מיטיב גם עם האדונים עצמם, שכן הוא פוטר אותם מהעול והטרחה הכרוכים בחובה לספק לעבדיהם תנאי מחיה השווים לשלהם.
ירמיהו, פרק ל״ד, פסוק ט׳
לְ֠שַׁלַּ֠ח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֧ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֛וֹ הָעִבְרִ֥י וְהָעִבְרִיָּ֖ה חׇפְשִׁ֑ים לְבִלְתִּ֧י עֲבׇד־בָּ֛ם בִּיהוּדִ֥י אָחִ֖יהוּ אִֽישׁ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.