ירמיהו, פרק ל״ד, פסוק י׳

כל שדרות החברה, מהשרים ועד פשוטי העם, התאחדו יחד בטקס פומבי כדי לכרות ברית לשחרור העבדים. המילה וַיִּשְׁמְעוּ בתחילת הפסוק אינה מתארת שמיעה פיזית, אלא מבטאת היעתרות והסכמה עקרונית לְשַׁלַּח את העבדים חׇפְשִׁים ולהימנע משיעבודם מחדש בעתיד, כדי לְבִלְתִּי עֲבׇד־בָּם עוֹד. הופעתו החוזרת של הפועל בסוף הפסוק, במילים וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ, משמשת כחזרה סגנונית המקשרת את סוף המשפט הארוך לתחילתו, או כמצביעה על שלב נפרד של מעבר מהלכה למעשה. ואכן, לאחר ההתחייבות ההצהרתית ציית העם וביצע את שילוח העבדים בפועל, מהלך מורכב שדרש מהם לחולל שינויים עמוקים באורחות חייהם ובמנגנוני החברה.