יצא לכם פעם לשמוע אזהרה ברורה שנועדה למנוע מכם לעשות טעות גדולה? ה' פונה אל האנשים שנשארו בארץ יהודה ומזהיר אותם שלא לעזוב ולרדת למצרים. ה' אומר להם שכַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי, כלומר, ממש כמו שהכעס שלו נשפך על ירושלים כמו גשם חזק, כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם. ה' מבהיר שהתוצאה של הירידה למצרים לא תהיה סתם מקרה, אלא תגיע בהשגחה ישירה ממנו, בדיוק כפי שקרה בירושלים.
מעבר לכך, ה' מתאר את הבושה הגדולה שתלווה אותם. הוא מסביר שהם יהיו לְשַׁמָּה, כלומר שאנשים יהיו בהלם ובתדהמה ממה שיקרה להם, וגם וּלְחֶרְפָּה, שזה אומר ביזיון בפני כולם. ה' מוסיף שהם יהפכו ממש למטבע לשון ויהיו לְאָלָה, שזו שבועה. כשאדם ירצה להישבע, הוא יגיד: "אם עשיתי את זה, שיהיה לי רע כמו לאנשים שירדו למצרים". הם גם יהיו וְלִקְלָלָה, כך שמי שירצה לקלל את חברו, יאחל לו להיות כמוהם.
בסוף הדברים ה' קובע באופן מוחלט: וְלֹא תִרְאוּ עוֹד אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה. הכוונה היא לארץ יהודה. המשמעות היא שאם הם יחליטו בכל זאת לעזוב למצרים, זו תהיה עזיבה לתמיד. הם יסיימו שם את חייהם ולעולם לא יחזרו לראות את המולדת שלהם.