ירמיהו, פרק ו׳, פסוק כ״ג

צבא האויב הבבלי עושה את דרכו במטרה ממוקדת להחריב את ירושלים, כשהלוחמים יַחֲזִיקוּ ויאחזו בידם קֶשֶׁת וְכִידוֹן, בין אם מדובר בשני כלי נשק ובין אם הכידון הוא דגל שנישא מתוך גאווה. צבא זה מתאפיין באכזריות, אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ על הנופלים בידם, וכדי להעצים את האימה רעשם מחריש אוזניים וקוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה כגלי ים סוערים. כוחם נשען גם על חיל פרשים מהיר שוְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ, כאשר כל חייל עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה ומצויד היטב לקרב, ויש המסבירים שתיאור זה מכוון דווקא לסוסים המאומנים בתכסיסי המלחמה ממש כבני אדם. כל הכוח העצום הזה אינו מקרי, אלא מכוון היטב עָלַיִךְ בַּת צִיּוֹן, שהיא היעד המרכזי של מסע המלחמה.