מתוך תסכול על כך שאינו מוצא קהל שיאזין למסריו, שואל הנביא עַל־מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה. הוא מחפש אל מי יוכל לפנות כדי להורות דעת, ואת מי יוכל להזהיר מפני עונשים כפי שמזהירים אדם בפני עדים. העם מסרב להקשיב משום שעֲרֵלָה אָזְנָם, כלומר הם אוטמים את אוזניהם ועושים את עצמם כחירשים. מעבר לכך, דְבַר־ה' נחשב בעיניהם לְחֶרְפָּה, שכן הם לועגים לנבואה או שומעים את התוכחה על חטאיהם כעלבון אישי ובושה, ולכן לֹא יַחְפְּצוּ־בּוֹ.
ירמיהו, פרק ו׳, פסוק י׳
עַל־מִ֨י אֲדַבְּרָ֤ה וְאָעִ֙ידָה֙ וְיִשְׁמָ֔עוּ הִנֵּה֙ עֲרֵלָ֣ה אׇזְנָ֔ם וְלֹ֥א יוּכְל֖וּ לְהַקְשִׁ֑יב הִנֵּ֣ה דְבַר־יְהֹוָ֗ה הָיָ֥ה לָהֶ֛ם לְחֶרְפָּ֖ה לֹ֥א יַחְפְּצוּ־בֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.