ירמיהו, פרק ו׳, פסוק כ״ד

תחושת השיתוק והאימה לנוכח האויב המתקרב הולכת וגוברת לאורך שלבי המלחמה, כאשר הנביא כולל את עצמו יחד עם העם החרד. תחילה, כאשר שָׁמַעְנוּ אֶת־שָׁמְעוֹ, כלומר את השמועה על בואו, מיד רָפוּ יָדֵינוּ מתוך חולשה ופחד משתק המונעים כל פעולה. בהמשך, בתקופת המצור, צָרָה הֶחֱזִקַתְנוּ, מצוקה קשה שאוחזת ולופתת את העם. לבסוף מכה בעם חִיל כַּיּוֹלֵדָה, רעד וחלחלה עזים כשל אישה הכורעת ללדת; דימוי זה מייצג את רגע בקיעת חומות העיר, בדומה לבקיעת הרחם, אירוע שהוביל לבריחתם הבהולה של המלך ואנשי המלחמה.