תמונה פסטורלית לכאורה של רועים וצאן המשתלטים על שטח מרעה, משמשת כאן כדימוי הפוך הממחיש פלישה צבאית הרסנית.
הביטוי רֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם מציג את האויבים הצרים על העיר. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים [רש"י ורד"ק] היא שהרועים מסמלים את המלכים ושרי הצבא, ואילו העדרים הם החיילים וצבאותיהם הבאים להחריב את הארץ. מנגד, יש המדגישים את אופיים של התוקפים [מצודת דוד וביאור שטיינזלץ], ומסבירים כי הדימוי לרועים מצביע על אנשים גסים, שפלים ונבזים (הכשדים), שאינם יודעים לכבד את המכובדים מהם, והם רומסים ומשתלטים על כל חלקה טובה.
הפעולה תָּקְעוּ עָלֶיהָ אֹהָלִים מתארת את התבססות האויב סביב העיר. המילה תָּקְעוּ משמעה תחיבה ונעיצה חזקה של יתדות באדמה [מצודת דוד ומצודת ציון], כסמל להקמת מחנות המצור.
סופו של הפסוק, רָעוּ אִישׁ אֶת יָדוֹ, מפרט את שיטת הפעולה של האויב. המילה רָעוּ משמעה אכילה וכילוי של המרעה, ובהקשר זה הכוונה להחרבה והשמדה [רש"י ומצודת ציון]. הביטוי אֶת יָדוֹ מפורש בפי כל הפרשנים כ"את מקומו" או סביבתו הקרובה. משמעות הצירוף היא שכל מלך, שר או גדוד יצור על אזור מסוים, יחריב ויכלה לחלוטין את המקום הספציפי שבו הוא חונה, וכך, איש איש ממקומו, יכבשו וישמידו את הארץ כולה [רד"ק ומצודת דוד].