החברה מתוארת בשפל מוסרי עמוק, שבו בגידה, רכילות ומעשי השחתה שזורים זה בזה ללא תקנה. האלימות אינה מסתכמת רק במילים, אלא הופכת לכלי נשק של ממש המופנה כלפי פנים, עד כדי הרס עצמי הדדי.
הביטוי סָרֵי סוֹרְרִים זוכה למספר התייחסויות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר באנשים שסרו מן הדרך הישרה ופנו להתנהגות מעוותת ומרדנית. לצד זאת, יש המפרשים את כפל המילים כביטוי להעצמה, המצביע על כך שאלו המורדים הגדולים והמיוחדים ביותר, בדומה למבנה הלשוני של "שיר השירים" [מצודת דוד, מלבי"ם]. פרשנות אחרת מציעה חילוף אותיות בין סמ"ך לשי"ן, כך שהכוונה היא ל"שרי סוררים" – השרים והמנהיגים עצמם הם מורדים, והם מנהלים מערכת היררכית מושחתת יחד עם משרתיהם [רד"ק]. זווית ייחודית נוספת מציגה אותם כצבועים המעמידים פנים כאילו סרו מדרכם של המורדים על ידי כך שהם מלשינים זה על זה, אך בפועל כולם מושחתים [מלבי"ם].
אנשים אלו מתוארים כהֹלְכֵי רָכִיל, כלומר דוברי לשון הרע [מצודת דוד, מצודת ציון], או לחלופין, אנשי מרמה ותככים שפועלים מתוך מחשבת זדון [רש"י].
ההקבלה המעניינת בפסוק היא בין הולכי הרכיל לבין נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל. חיבור זה מתפרש בכמה אופנים. יש הרואים בכך תיאור של כלי הנשק שבהם הם משתמשים, שכן הם אינם מזיקים רק בדיבורם אלא מוכנים לאבד אנשים בכלי זיין חזקים העשויים מתערובת של מתכות אלו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אחרים רואים במתכות סמל לאופי האנשים: הם חזקים ועקשנים כברזל ונחושת כדי להחזיק בשקריהם [רש"י]. גישה נוספת רואה בנחושת ובברזל משל לשיתוף פעולה הרסני; כשם שצריך לערבב ברזל עם מתכת חזקה אחרת כדי ליצור כלי משחית חותך, כך השרים והעבדים חוברים יחד כדי לחבל בעניים באמרי שקר [רד"ק]. פירוש נוסף גורס כי הרכילות עצמה נועדה להטיל איבה ולסכסך בין שרים רבי עוצמה, החזקים כנחושת וברזל [רש"י].
בסופו של דבר, המציאות שבה כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה מובילה לכך שהם פונים זה כנגד זה, והורגים ומשחיתים אחד את השני [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].