השחיתות המוסרית פושה בכל שדרות העם, מן האדם הפשוט ועד להנהגה הרוחנית, ומותירה את החברה ללא זכות קיום וללא תקווה לתיקון. היעדרם של מנהיגים ישרים שולל את האפשרות שהעם יקבל דברי מוסר או שתימצא לו זכות שתושיע אותו, וכשם שהחטא מקיף את כולם, כך גם העונש יחול על כולם [רד"ק, מלבי"ם]. חומרת תוכחה זו ניכרת גם בכך שהיא חוזרת על עצמה כמעט מילה במילה בהמשך הספר, בשינויי כתיב קלים [מנחת שי].
החלק הראשון של הפסוק מתאר את הקלקול הכלכלי והחברתי: מִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע. הפרשנים מסכימים כי ביטוי זה מצביע על פשעי ממון נרחבים. מדובר באנשים שגוזלים את הונם של אחרים, אונסים ומפקיעים ממון בכוח, ומתנהגים כחמסנים לכל דבר.
החלק השני של הפסוק חושף את עומק השבר הרוחני: וּמִנָּבִיא וְעַד־כֹּהֵן כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר. הקלקול הגיע עד לאותם אישים שבידיהם מופקדים הכבוד והיוקרה הרוחניים, ואשר אמונים על הנבואה, התורה והמקדש [ביאור שטיינזלץ]. באשר לזהותם של מנהיגים אלו, קיימות מספר גישות. מחד, יש המפרשים כי הכוונה היא לנביאי שקר, לנביאי עבודה זרה כדוגמת הבעל, ולכוהנים ששירתו בבמות האסורות [מצודת דוד, רד"ק]. מאידך, ישנה דעה כי מדובר בכוהנים משבט לוי, משרתי ה' המקוריים, שגם הם הושחתו והפכו לרעים [רד"ק]. בנוסף, על פי התרגום, המילה נביא מכוונת כאן גם לסופר, שתפקידו המקורי היה להזהיר ולהדריך את העם, אך גם הוא נגרר אחר השקר הכללי [רד"ק].