החוויה האנושית מלווה לא פעם בתחושת בלבול, חיפוש ותעייה בין אפשרויות שונות. ה׳ פונה אל העם בדימוי של עובר אורח שירד מן הדרך הסלולה והלך לאיבוד, ומציע לו כלים מעשיים למצוא מחדש את המסלול אל האושר והאמת, אך להצעתו עונה העם בסירוב מוחלט.
הפרשנים מסכימים כי הפסוק מציג שתי דרכים עיקריות שבאמצעותן יכול האדם לברר מהי הדרך הנכונה שעליו לבחור בה: חקירה שכלית ומסורת אבות.
השלב הראשון הוא עִמְדוּ עַל־דְּרָכִים וּרְאוּ. המילה דְּרָכִים מתארת אופני התנהגות, או דרך ראשית וכבושה שהרבים הולכים בה. ה׳ קורא לעם לעצור, להתבונן בשכלם ובהיגיון, ולבחון בעצמם מהו הדרך הטוב ומהו הדרך הרע. התבוננות זו מקבילה להכרת עקרונות התורה הברורים והגלויים לכל [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל].
השלב השני, המיועד למי שמתקשה להכיר את הדרך בכוחות עצמו, הוא וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם. המילה נְתִבוֹת מתייחסת לשבילים צדדיים ונסתרים יותר של יחידים. כאשר החקירה השכלית אינה מספיקה, על האדם לפנות אל העבר ולשאול את החכמים, הזקנים והנביאים. בחינת ההיסטוריה של הדורות הקודמים תוכיח כי מי שבחר בדרך האמת זכה לטוב, ומי שהלך בדרך השקר ניזוק [רד"ק, אברבנאל]. פנייה זו למסורת הקבלה מאפשרת להבין את פרטי התורה הנסתרים יותר [מלבי"ם].
תוצאת ההליכה בדרך הטובה היא וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם. המילה מַרְגּוֹעַ משמעותה מנוחה, שקט ושלווה [רש"י, מצודת ציון]. מציאת הדרך הנכונה מעניקה לאדם מנוחה רוחנית ופוטרת אותו מן הלבטים, הספקות והייסורים המלווים את מי שפוסח על שתי דעות שונות [רד"ק, שטיינזלץ, אברבנאל].
למרות העצה הברורה, תגובת העם היא וַיֹּאמְרוּ לֹא נֵלֵךְ. העם מסרב לחקור בשכלו או לשאול במסורת אבותיו, מתוך ביטחון שגוי שדרכו הנוכחית היא הטובה ביותר [רד"ק, אברבנאל]. סירוב זה אינו נובע מבלבול או מחוסר ידע, אלא מעקשנות ומחוסר רצון מודע ללכת בדרך התורה והיראה [מלבי"ם, שטיינזלץ].