עונשם של ישראל מתבטא בקריסה חברתית ומוסרית, שבה החורבן מגיע דווקא מתוך הנתק והניכור בין האנשים הקרובים ביותר. תחת זאת שלא קיבלו את מצוות ה' שניתנו להם, ה' נותן לפניהם מכשולים – דברים שיגרמו להם להיכשל [מלבי"ם, מצודת דוד].
הפרשנים מציגים שתי גישות לאופן שבו יבוא המכשול לידי ביטוי בתוך המרקם החברתי. גישה אחת מסבירה כי האנשים ממש יכשלו איש באחיו, כך שהאב יכשיל את בנו והשכן יכשיל את רעו [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי המכשול נובע מאטימות הלב ומשנאת חינם. כאשר תבוא הצרה, איש לא יזהיר את חברו מפניה. אב לא יתריע בפני בנו, ובן לא יזהיר את אביו. כך גם יהיה היחס בין אדם לשכן הדר עמו באותו הבית או בסמוך לו, ובין אדם לרעו – חברו הקרוב והרגיל אצלו או שותפו לעסקים. איש אינו דואג לחברו, אלא כל אחד חפץ ברעתו של האחר [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד].
התוצאה ההרסנית של מצב זה היא שכולם יפלו באותו מכשול המגיע אל ביתם המשותף, ואבדו יחד [מצודת דוד, רד"ק]. המילה בסוף הפסוק נכתבת במסורת כ-יאבדו אך נקראת ואבדו, והמשמעות של שתיהן אחת היא [מנחת שי, רד"ק].