קריאת אזהרה ואזעקה דחופה נשמעת מפי הנביא, המורה ליושבי ירושלים וסביבותיה להימלט ולהתכונן למלחמה ולאסון הקרב ובא.
תחילה פונה הנביא בקריאה הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלִַם. משמעות המילה הָעִזוּ היא האספו, ברחו והיכנסו למקום מחסה חזק ובטוח [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הנביא קורא להם לעזוב את ירושלים משום שהאויב עתיד לכבוש אותה. בני בנימין רצו למצוא מחסה בתוך ירושלים, אך כעת עליהם להתרחק גם ממנה [מלבי"ם]. הקריאה להבריח את הרכוש מירושלים נאמרת אף בדרך גוזמה, שכן למעשה לא נותר להם לאן לנוס, אך המסר הוא שאפילו עיר הבירה המבוצרת עתידה ליפול [רד"ק]. הסיבה שהנביא פונה דווקא אל בני בנימין ולא אל בני יהודה נעוצה בכך שירמיהו עצמו הגיע מהעיר ענתות שבנחלת בנימין, ובאופן טבעי הוא פונה תחילה לבני משפחתו וקרוביו מתוך כאב ואהבה יתרה [רד"ק, אברבנאל].
הנביא ממשיך וקורא וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר. תְקוֹעַ היא עיר הממוקמת מדרום לבית לחם [ביאור שטיינזלץ]. המטרה בתקיעת השופר היא לעורר אזעקה, להזהיר את העם להיות מוכנים למלחמה [מצודת דוד], או לאותת להם לנוס אל ההרים והערים [רד"ק, אברבנאל]. הפרשנים מציינים כי בביטוי זה השתמש הנביא באמצעי של לשון נופל על לשון בין שם העיר לתקיעת השופר [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
בנוגע להמשך הפסוק, וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת, קיימת מחלוקת. יש הסבורים כי בֵּית הַכֶּרֶם הוא פשוט שמו של מקום בגבול יהודה [רש"י, מלבי"ם], בעוד אחרים מפרשים זאת כתיאור למגדל גבוה שנבנה בתוך כרם במטרה לשמור על הכרמים שסביבו [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. גם לגבי המילה מַשְׂאֵת נחלקו הדעות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בהדלקת משואה ולהבת אש במקום גבוה, כדי שהאנשים הרחוקים יראו את האות וינוסו מפני הסכנה. מנגד, יש המפרשים זאת כהרמת דגל ונס כדי לקבץ את העם להילחם על נפשם [רש"י, מלבי"ם]. גם כאן קיים משחק מילים בין המילים שאו למשאת [מצודת דוד].
כל פעולות האזהרה הללו נדרשות כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל. משמעות המילה נִשְׁקְפָה היא שהרעה כבר נראית, נגלית ומתקרבת [מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם]. הרעה מגיעה מִצָּפוֹן, והכוונה היא לאימפריה הבבלית שעתידה לתקוף משם [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל], והיא תביא עמה שֶׁבֶר גָּדוֹל, כלומר אסון כבד ומכה ניצחת על העם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].