השחיתות הרוחנית וההנהגתית מקיפה את כל שדרות העם, החל ממנהיגי הדת ועד לאחרון פשוטי העם, ומובילה אותם לאסון בלתי נמנע.
תחילה מוצג חטאם של מנהיגי הרוח, כאשר הַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַשֶּׁקֶר. מדובר בנביאי הבעל המנבאים בשמו שהוא שקר [מצודת דוד], או בנביאי כזב המבטיחים לעם הבטחות שווא של שלום ובכך מטים אותם לדרך רעה [רד"ק].
בעקבותיהם פועלת ההנהגה הממוסדת, כאשר וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל־יְדֵיהֶם. רוב הפרשנים מסבירים את המילה יִרְדּוּ מלשון שלטון וממשלה. הכהנים שולטים בעם ורודים בו מכוח סמכותם וגיבויים של נביאי השקר. הנביאים משמשים למעשה כאנשי רוח מגויסים המלמדים זכות על המערכת המושחתת ומצדיקים אותה, וכך מאפשרים לכהנים לעוות את המשפט כרצונם [רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה יִרְדּוּ מלשון רדיית דבש. לפי גישה זו, הכהנים לוקחים שוחד בידיהם בשמחה, כשם שאדם רודה דבש מתוק וערב, וזאת במטרה להטות משפט [רד"ק].
באופן אבסורדי, המצב המעוות אינו נכפה על ההמונים, אלא וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן. פשוטי העם אוהבים את החיבור הפסול בין נביאי השקר לכהני הכזב ואת שלטונם. הסיבה לכך היא שהמנהיגים הללו מייפים עבורם את מעשיהם הרעים ומרגיעים אותם באשליות שווא [רד"ק, שטיינזלץ].
לנוכח מציאות עגומה זו, מציב הנביא שאלת תוכחה נוקבת: וּמַה־תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ. כלומר, אם המציאות המושחתת הזו מוצאת חן בעיניכם כעת, מה תעשו כאשר יגיע סופה המר והאשליות יתנפצו לנגד עיניכם? האם אותם מנהיגי שקר שבהם בטחתם יוכלו להציל אתכם מגמול העונש שיבוא עליכם? [מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ].