הנביא פונה אל העם בתוכחה על אטימותם וחוסר יכולתם להכיר במציאות ה'. הפנייה שמעו נא ברורה ומדברת בעד עצמה [רד"ק]. הנביא מכנה אותם עם סכל, כלומר עם טיפש, ואין לב, משמע שהם נעדרי תובנה ולב משכיל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מתוך הכתוב עולה כשל מוחלט בכל הדרכים שבהן האדם מסוגל להשיג ולהכיר את ה'. קיימים שלושה אפיקי הכרה, והעם לוקה בכולם [מלבי"ם]:
הדרך הראשונה היא באמצעות התבונה והשכל, אך העם מתואר כעם סכל ואין לב שאינו מסוגל להסיק מסקנות שכליות.
הדרך השנייה היא דרך החושים וההתבוננות בעולם, שעליה נאמר עינים להם ולא יראו, שכן הם רואים בעיניהם אך אינם מבחינים בפלאי הבריאה של ה' [מצודת דוד, מלבי"ם].
הדרך השלישית היא קבלת המסורת, שעליה נאמר אזנים להם ולא ישמעו, מתוך שהם אינם מפנימים את המסר ואינם שומעים אל פלאי מעשיו של ה' [מצודת דוד, מלבי"ם].