הפסוק משתמש בדימוי ציורי מחיי החקלאות והציד כדי להמחיש את האופן שבו הרשעים צוברים את הונם המושחת. המילה כִּכְלוּב מתארת מתקן העשוי כעין סל או קופסה מלוחות עץ [מצודת ציון, רד"ק], בדומה לביטוי "כלוב קיץ" [מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל].
הפרשנים מציגים שתי זוויות משלימות להבנת תפקידו של הכלוב בדימוי. גישה אחת מסבירה כי מדובר בכלוב ציד, שאליו מכניס הצייד את כל העופות הרבים שלכד לאחר שסיים את מלאכתו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת שהכלוב הוא למעשה מבנה המיועד לגידול ולפיטום עופות, מקום שבו הם מקבלים מזון ומשקה ללא הרף כדי שישמינו [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
לאור שתי הגישות, ההשוואה כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה מקבלת משמעות כפולה. כשם שהכלוב הולך ומתמלא בעופות ניצודים, כך בתי הרשעים מתמלאים עד אפס מקום ברכוש ובממון שאספו באמצעות גזל, פשע ומרמה [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם]. וכשם שהעופות הכלואים אוכלים ומשמינים, כך אותם אנשים יושבים בבתיהם ומתעדנים ברכושם הגזול [רד"ק].
סופו של הפסוק, עַל־כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ, מתאר את התוצאה הישירה של התנהלותם. המילה גָּדְלוּ מציינת שצברו נכסים והון רב, והמילה וַיַּעֲשִׁירוּ באה כתוספת הבהרה והדגשה למעמדם הכלכלי [מצודת דוד, רד"ק]. הפרשנים מדגישים כי עושרם וגדולתם לא באו להם מתוך עמל ויגיעת כפיים ישרה, אלא בקלות וללא מאמץ בזכות מעשי המרמה שלהם [רד"ק, מלבי"ם]. בסופו של דבר, הם עצמם הופכים דומים לאותם עופות מפוטמים שגדלו והשמינו בתוך הכלוב [אברבנאל].