ירמיהו, פרק ה׳, פסוק כ״ד

Jeremiah 5:24Sefaria

וְלֽוֹא־אָמְר֣וּ בִלְבָבָ֗ם נִ֤ירָא נָא֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הַנֹּתֵ֗ן גֶּ֛שֶׁם (וירה) [יוֹרֶ֥ה] וּמַלְק֖וֹשׁ בְּעִתּ֑וֹ שְׁבֻעֹ֛ת חֻקּ֥וֹת קָצִ֖יר יִשְׁמׇר־לָֽנוּ׃

הפסוק מציג את עיוורונו של העם, אשר אינו משכיל להכיר בתלותו המוחלטת בה׳ כמקור לכל צרכיו הקיומיים והחקלאיים. יראה אמיתית צריכה לנבוע מהבנה פשוטה של מציאות החיים: גם אם האדם אינו מתעורר ליראת רוממות שכלית, לכל הפחות על ליבו – המושך בדרך כלל לתאוות חומריות – להבין כי החטא יוביל לאובדן ההצלחה הפיזית [מלבי"ם].

על המילים נִירָא נָא אֶת ה׳ אֱלֹהֵינוּ מסבירים הפרשנים כי זוהי קריאה להתעוררות: גם אם עד עתה לא הייתה יראת ה׳ בעם, ראוי שמעתה ישימו זאת על ליבם [מצודת דוד]. השימוש בכינוי אֱלֹהֵינוּ מצביע במכוון על ההשגחה הפרטית של ה׳, הבוחנת את מעשי האדם וגומלת לו בשכר ועונש [מלבי"ם].

הפסוק ממשיך ומתאר את חסדי ה׳ בשני רבדים של השגחה על הטבע. הרובד הראשון הוא הנתינה האקטיבית: הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ. הפרשנים מבארים את סוגי המטר: היוֹרֶה הוא הגשם המוקדם היורד על הזרעים ומרווה את האדמה, והמַלְקוֹשׁ הוא הגשם המאוחר היורד על תבואה שכבר צמחה [מצודת ציון, רש"י]. הכתוב המקורי בספר ירמיהו כותב את המילה יורה בתוספת האות וי"ו (וירה) [מנחת שי], ותוספת זו מלמדת על הבחנה חשובה: ה׳ נותן גֶּשֶׁם כללי לאורך כל השנה לצרכי שתייה, גינות ובהמות, ובנוסף לכך מעניק באופן מיוחד את היוֹרֶה והמַלְקוֹשׁ בזמן המדויק הנדרש להצלחת התבואה [רד"ק]. נתינת הגשם אינה נתפסת כטבע עיוור, אלא כהשגחה ישירה ומתמדת של ה׳ בכל עת [מלבי"ם].

הרובד השני של ההשגחה מתבטא בשמירה על הסדר הקיים: שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ. מילים אלו מתייחסות לזמן הקבוע והחקוק של שבעת שבועות הקציר, התקופה שבין פסח לחג השבועות [רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה"שמירה" האלוהית כאן מתבטאת דווקא בהימנעות: ה׳ שומר עלינו בכך שהוא מונע ירידת גשמים בימי הקציר, שכן גשם בעונה זו נחשב לקללה העלולה להשחית את התבואה, והוא אף דואג לרוחות טובות המסייעות במלאכת זריית התבואה [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. מנגד, גישה ייחודית קושרת את המילה חֻקּוֹת למצוות התורה, ומפרשת שה׳ קבע את שבעת השבועות הללו כדי שנקיים בהם שני חוקים חקלאיים-רוחניים: מנחת העומר ושתי הלחם [רש"י].

כך, הפסוק משרטט תמונה שלמה של קיום התלוי ברצון ה׳: אנו זקוקים לו גם כדי שיתערב בטבע ויעניק מטר בעתו, וגם כדי שישמור על חוקי הטבע הקבועים ולא ישנה אותם לרעתנו בימי הקציר [מלבי"ם].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק כ״ג
פסוק כ״ה

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.