החברה מתוארת כמערכת מושחתת שבה שפע חומרי ונהנתנות פיזית מובילים באופן ישיר לריקבון מוסרי ולעוולות חברתיות. על אף קיומה של מערכת משפט ממוסדת, בעלי הכוח מנצלים את מעמדם, מתעלמים מזעקותיהם של החלשים ביותר בחברה, ובכל זאת ממשיכים לשגשג.
הפרשנים מסכימים כי תחילת הפסוק מתארת התעבות פיזית מתוך רוב טובה. שָׁמְנוּ משמעו שהם הפכו לשמנים, והמילה עָשְׁתוּ מוסברת על ידי רוב המפרשים כתיאור לעור גוף עבה, צח ובהיר, בדומה לביטוי המקראי "עשת שן" [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. על דרך המשל, תיאור פיזי זה מבטא צבירת נכסים והתעשרות רבה [רד"ק]. עם זאת, ישנה גישה המפרשת את המילה עָשְׁתוּ מלשון עשתונות ומחשבות, כלומר שהם קודם תכננו את הרע במחשבתם ורק לאחר מכן ביצעו אותו [מלבי"ם].
בעקבות השפע, גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי־רָע. כאשר נזדמנה לידם אפשרות לעשות רע או עבירה, הם לא נמנעו מכך אלא ביצעו אותה בפועל [רש"י, מצודת דוד]. יתרה מכך, לא היה די להם בעושרם, אלא הם הרבו לגזול ולחמוס עד שעקפו ברעתם אנשים רעים אחרים, ועברו במוצהר על דברי התורה [רד"ק].
השחיתות החברתית באה לידי ביטוי מובהק במערכת המשפט. דִּין לֹא־דָנוּ דִּין יָתוֹם, כלומר הם לא שפטו משפט אמת ולא הצילו את החלשים והיתומים מיד עושקיהם, כאשר וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים מהווה כפל עניין במילים שונות כדי להדגיש את ההתעלמות המוחלטת מן העניים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילה וְיַצְלִ֑יחוּ, קיימת מחלוקת בין הפרשנים לגבי משמעות ההצלחה בהקשר זה. גישה אחת גורסת כי ההצלחה היא המניע לעוול: הם נמנעו מלעשות משפט צדק ליתום במכוון, וזאת למען הצלחתם האישית והכלכלית [רש"י, מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בכך תיאור של מציאות כאובה: אף על פי שהם מעוותים את הדין, הם עדיין ממשיכים להצליח בדרכם וטרם באו על עונשם. דווקא בגלל הצלחה מתמשכת זו, הם נאחזים בדרכם הרעה וממשיכים לאטום את אוזניהם מזעקת האביונים [מצודת דוד, רד"ק].