קרה לכם פעם שראיתם מישהו שיש לו המון דברים טובים, אבל במקום לשמוח בחלקו הוא רק רוצה עוד, ואפילו מתחיל להציק לאחרים כדי לקבל יותר? זה בדיוק מה שקרה לאנשים העשירים והחזקים בזמן הנביא. היה להם שפע רב. הנביא אומר עליהם שָׁמְנוּ, כלומר הם השמינו מרוב כל הטוב שהיה להם, והמילה עָשְׁתוּ מתארת שהעור שלהם הפך לעבה, בהיר וחלק. התיאור הזה בא ללמד אותנו שהם צברו המון נכסים והתעשרו מאוד.
אבל במקום לעשות דברים טובים עם העושר שלהם, גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי־רָע. כשהייתה להם הזדמנות לעשות משהו רע או עבירה, הם לא עצרו את עצמם אלא עשו זאת. הם גזלו מאחרים, עברו בגלוי על חוקי התורה והיו אפילו יותר גרועים מאנשים רעים אחרים.
החלק העצוב ביותר היה איך שהם התנהגו לחלשים בחברה. דִּין לֹא־דָנוּ דִּין יָתוֹם, כלומר הם לא עשו משפט אמת כדי להציל את היתומים ממי שפגע בהם ולקח את כספם. המילים וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים אומרות בעצם את אותו הדבר, רק כדי להדגיש עד כמה הם התעלמו לגמרי מהעניים שהיו זקוקים לעזרה.
ולמה הם לא הפסיקו להתנהג כך? וְיַצְלִ֑יחוּ, כי למרות כל המעשים הרעים שלהם, הם המשיכו להצליח בחיים ועדיין לא קיבלו עונש. בגלל שהכל הלך להם כל כך טוב, הם המשיכו לדבוק בדרך הרעה שלהם ואטמו את האוזניים כדי לא לשמוע את הצעקות של האנשים החלשים.