יצא לכם פעם להסתכל על פרוסת לחם ולחשוב כמה דברים מדויקים היו צריכים לקרות בטבע רק כדי שתוכלו לאכול אותה? לפעמים אנשים כל כך מתרגלים לזה שיש להם אוכל ומים, עד שהם שוכחים מי באמת דואג לכל זה. הנביא מנסה לעורר את העם ואומר להם נִירָא נָא אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ. הוא מסביר שגם אם עד עכשיו לא שמנו לב, הגיע הזמן שנתחיל לכבד את ה' וניקח אל הלב שהוא זה שמשגיח עלינו באופן אישי ונותן לנו את כל מה שאנחנו צריכים כדי לחיות.
תחשבו על זה, ה' לא רק מוריד לנו גֶּשֶׁם רגיל כל השנה כדי שיהיו לנו מים לשתייה ולבעלי החיים, אלא הוא שולח את הגשמים המיוחדים בדיוק בזמן שהחקלאים צריכים אותם. הוא שולח את היוֹרֶה, שהוא הגשם הראשון שמשקה את הזרעים באדמה, ואת המַלְקוֹשׁ, שהוא הגשם האחרון שעוזר לתבואה שכבר צמחה. הכל קורה בדיוק בְּעִתּוֹ, בדיוק בזמן הנכון.
אבל ההשגחה של ה' היא לא רק לתת, אלא גם לדעת מתי לעצור. בתקופה של שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר, שהם שבעת השבועות שבהם קוצרים את התבואה בשדה, ה' יִשְׁמָר לָנוּ על החיטה. איך הוא שומר עליה? דווקא בזה שהוא לא מוריד גשם. גשם בזמן הקציר יכול להרוס את כל התבואה, אז ה' שומר עלינו, עוצר את הגשמים, ואפילו שולח רוחות טובות שעוזרות לחקלאים בעבודה שלהם. ככה אנחנו מבינים שאנחנו תלויים בה' בכל רגע, גם כשהוא מוריד לנו גשם, וגם כשהוא שומר על השמיים בהירים.