ירמיהו, פרק ה׳, פסוק כ״ג

שמתם לב פעם איך גלי הים מתנפצים בכוח על החוף, אבל תמיד עוצרים בדיוק היכן שהחול מתחיל ולא מציפים את העולם? כל הטבע, ואפילו הים הגועש ביותר, יודע מה הגבול שלו ומקשיב לה'. אבל בני אדם שונים לפעמים. למרות שהם רואים כמה ה' גדול, הם בוחרים למרוד ולא לעצור. מאיפה מתחילה הבעיה הזאת? בלֵב. הלב הוא לא רק המקום של הרגשות, אלא הוא ממש כמו מרכז השליטה שלנו, שמכוון אותנו לעשות דברים טובים או רעים. אצל העם, מרכז השליטה הזה הפך להיות סוֹרֵר וּמוֹרֶה. המילה סוֹרֵר מתארת משהו עקום, והמילה וּמוֹרֶה פירושה למרוד ולהתנגד. במקום לב ישר, נוצר להם לב עקום שמסרב בעקשנות לשמוע בקול ה'. בגלל שהלב שלהם התקלקל מבפנים, זה השפיע גם על המעשים שלהם בחוץ. לכן, סָרוּ וַיֵּלֵכוּ. הם עזבו את הדרך הטובה והישרה שה' הראה להם, ופשוט הלכו לכל כיוון שרצו.