איוב יוצא בתמיהה רטורית נגד התפיסה שלפיה אֱלוֹהַּ שומר ומסתיר את עונש הרשע כדי להעבירו לדור הבא, וכך יִצְפֹּן־לְבָנָיו את אוֹנוֹ, כלומר את עוונו, את פרי גזלו או את הצער המגיע לו. דחיית העונש לצאצאים פוגעת בצדק, שכן הגמול נסתר מעיני החוטא שמת בשלום. לכן דורש איוב ענישה אישית ומיידית שבה ה' יְשַׁלֵּם אֵלָיו, והרשע עצמו יספוג את המכאוב עוד בחייו. ענישה ישירה זו נועדה להבטיח שוְיֵדָע החוטא את חומרת מעשיו מתוך מפלתו האישית, ויכיר בבירור בכך שיש דין ודיין בעולם.
איוב, פרק כ״א, פסוק י״ט
אֱל֗וֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָ֥יו אוֹנ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם אֵלָ֣יו וְיֵדָֽע׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.