אדם שחי כל ימיו חיי תענוגות ורווחה נהנה מחיוניות פיזית מושלמת ומבריאות איתנה. עֲטִינָיו, כלומר חזהו או מאגרי השומן והלחלוחית שבגופו, מָלְאוּ חָלָב, בדומה לבור שבו נאגרים זיתים כדי שיפרישו את שמנם. שפע זה מזין את הגוף כולו, וכך וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה ויישאר רווי תמיד במשקה מלחלח. בניגוד לתהליך ההזדקנות הטבעי שבו העצמות נוטות להתייבש, מוח העצם שלו נותר מלא, וכך מצטיירת תמונה שלמה של אדם דשן המלא בשפע פנימי וחיצוני.
איוב, פרק כ״א, פסוק כ״ד
עֲ֭טִינָיו מָלְא֣וּ חָלָ֑ב וּמֹ֖חַ עַצְמוֹתָ֣יו יְשֻׁקֶּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.