תמונת החיים המשתקפת כאן היא של חיוניות פיזית מושלמת, שפע ובריאות, המאפיינים אדם שחי חיי תענוגות ורווחה. התיאור ממחיש זאת דרך דימויים גופניים של שומן, לחלוחית ודשנות.
לגבי משמעות המילה עֲטִינָיו, רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לשדיים או לחזה [מצודת דוד, מצודת ציון, רלב"ג, רמב"ן]. מקור המילה, לפי מספר פרשנים, שאול מלשון חז"ל מהמושג "מעטן" – כלי או בור שבו אוספים את הזיתים כדי ששמנם יצטבר ויתעגל בתוכו לפני הסחיטה בבית הבד [רש"י, מצודת ציון, רמב"ן]. מתוך הקשר זה, מסביר [רש"י] כי המילה מתארת באופן כללי את חלבו, לחלוחיתו ושומנו של האדם. גישה נוספת מציעה כי מדובר בכלי הקיבול של המיץ והחלב בגוף, או לחלופין במערכת של מיתרים דקים בגוף המלאים בנוזל צלול כחלב, כאשר המילה נגזרת משורש המעיד על דקות [מלבי"ם].
בהמשך, וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה, מתואר מצב שבו כל אחת מעצמותיו מלאה במוח רווי בשומן [רלב"ג]. המילה יְשֻׁקֶּה מבהירה כיצד מוח העצם אינו מתייבש, אלא כאילו מושקה תמיד במשקה מלחלח [אבן עזרא, מצודת דוד]. יש המפרשים כי מוח העצמות מושקה מאותו חלב שהוזכר בתחילה, וממנו הגוף כולו מקבל את חיוניותו [רמב"ן].
שפע זה נובע מכך שכל ימיו התענג אותו אדם [מצודת דוד, אלשיך]. בניגוד לתהליך הטבעי של זקנה ושיבה, שבו מוח העצמות נוטה להתרוקן ולהתייבש, אצלו הוא נותר רווי ומלא [אלשיך]. בכך מצטיירת תמונה שלמה של אדם לח ומדושן, שברכת השפע שורה בו בכל רובד – הן במה שיוצא ממנו החוצה והן במה שנמצא בתוכו פנימה [ביאור שטיינזלץ].