איוב חותם את טענותיו הנוקבות כלפי רעיו ומפרק את תפיסת עולמם מיסודה. מתוך התבוננות במציאות שבה רשעים זוכים לשלווה והצלחה בעוד צדיקים סובלים, הוא חושף את הניתוק שבין התנהגות האדם לאחריתו, ומטיח ברעיו כי דבריהם ריקים מתוכן.
כאשר איוב זועק ואיך תנחמוני הבל, הוא מתייחס לניסיונות הנחמה של רעיו, אשר טענו כי ייסוריו הם תוצאה של חטאים נסתרים או מוסר מאת ה', והבטיחו לו כי אם רק יכין את לבו וישוב בתשובה – מצבו ייטב [רמב"ן, רלב"ג]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאיוב דוחה נחמה זו כהבל מוחלט; מכיוון שהמציאות מוכיחה שאין השגחה ישירה וגמול מיידי, והרשעים אינם נענשים בהכרח על חטאיהם, ההבטחה שחזרה בתשובה תועיל לו היא חסרת שחר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, תקות אנוש]. מנגד, יש המפרשים כי רעיו ניסו לנחמו בטענה שהוא בסך הכל ממרק עוון קל שנותר בידו, אך איוב רואה בכך הבל ולעג: אם רשעים גמורים נהנים מרוב שלום, קל וחומר שאין זה הגיוני שהוא יסבול כל כך בגלל חטא פעוט [אלשיך]. מבחינה דקדוקית, האות חי"ת במילה תנחמוני מנוקדת בשווא ופתח [מנחת שי].
בסוף דבריו איוב קובע כי ותשובותיכם נשאר מעל. המילה מעל מפורשת בפי רוב הפרשנים כשם עצם שמשמעותו שקר, כזב ובטלות [רש"י, אבן עזרא, רמב"ן, מצודת ציון]. איוב משתמש בפועל "נשאר" משום שזוהי מסקנתו בסיומו של הוויכוח הארוך ביניהם [תקות אנוש]. לאחר שהוא הוכיח כי טענותיהם על מפלתם הוודאית של הרשעים אינן עומדות במבחן המציאות, כל תשובותיהם נותרו כוזבות, ודברי החכמה אבדו מהן לחלוטין [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד].
לצד פירוש המילה כשקר, יש מן הפרשנים המדגישים כי המילה מעל נושאת גם משמעות חריפה של בגידה. במקום להעניק לאיוב נחמת אמת של אחים לצרה, רעיו בגדו בו כאשר האשימו אותו ברשע ועוול, וכך הפכו את תשובותיהם למעשה של מעילה ובגידה באחוותם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].