איוב, פרק כ״א, פסוק כ״ט

איוב מאתגר את תפיסת עולמם של רעיו, ומפנה אותם לבחון את המציאות העובדתית כפי שהיא משתקפת מעדויותיהם של אנשים שראו עולם.

הפרשנים נחלקו בשאלה על מה בדיוק מעידים אותם עוֹבְרֵי דָרֶךְ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאיוב מציע לרעיו לשאול את עוברי הדרכים המכירים את הנעשה בעולם הגדול. הללו יעידו בפניהם כי בניגוד לטענת הרעים, רשעים רבים בעולם זוכים להצלחה, בתיהם עומדים על תילם, והם חיים בשלווה וללא פגע עד יום מותם [מצודת דוד, מלבי"ם, תקות אנוש, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, גישה אחרת מפרשת כי איוב מפנה את הרעים, שהגיעו אליו מארץ רחוקה, לשאול את עוברי הדרכים עליו באופן אישי. לפי פירוש זה, הנוסעים יעידו דווקא על צדקתו של איוב, על נדיבותו ועל כך שביתו היה פתוח תמיד להכנסת אורחים [רמב"ן, אלשיך]. לצד אלו, יש המבארים כי עצם השאלה היא תוכחה של איוב כלפי רעיו על כך שהם בודים עליו משלים [רש"י].

המילה וְאֹתֹתָם מתפרשת כהוכחות, המופתים והסימנים המובהקים שעוברי הדרכים מספקים כדי לאמת את סיפוריהם [מצודת דוד, מלבי"ם, תקות אנוש, ביאור שטיינזלץ].

לגבי הביטוי לֹא תְנַכֵּרוּ, רוב המפרשים מסבירים שהפועל נגזר מהמילה "נכרי", כלומר אדם או דבר זר שאינו מוכר [מלבי"ם]. איוב קובע כי לנוכח העדויות הברורות והחותכות, הרעים לא יוכלו להתכחש לאמת, לטעון שהסימנים זרים ושקריים, או להתעלם מהם ולהרחיקם מליבם [רש"י, מצודת דוד, אלשיך, תקות אנוש, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, קיימת דעה המפרשת את המילה במשמעות הפוכה לחלוטין, ולפיה הכוונה היא ללשון הכרה, כלומר – אתם תכירו ותדעו את האמת [אבן עזרא].