ראוי היה שהרשע ייענש על מעשיו בחייו שלו ויחווה את חרון האף האלוהי בעצמו. הכתוב מציין כי עֵינָו, מילה הכתובה ביחיד אך נקראת ברבים כ"עיניו" [מנחת שי], של עושה הרע צריכות לראות בעצמן את העונש [מצודת דוד, שטיינזלץ, אלשיך]. עם זאת, יש המפרשים כי העיניים הרואות מתייחסות לעיני כל אחד ואחד מבניו של הרשע [אבן עזרא].
באשר למילה כִּידוֹ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעותה היא אסונו, שִברו או אֵידוֹ. זוהי מילה יחידאית במקרא שאין לה מקבילות, ומשמעותה נלמדת מתוך ההקשר, מתוך הבנה שהאות כ' מתחלפת באות א'. מנגד, קיימות גישות אחרות להבנת המילה: יש המפרשים אותה מלשון כלי נשק, כגון כידון או רומח [מצודת ציון], ויש הרואים בה צורה של המילה כדו, כלומר הכד שלו, פירוש המשתלב היטב עם תיאור השתייה המופיע מיד לאחר מכן [מלבי"ם].
בחלקה השני של האמירה, וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה, מתואר העונש כחוויה של שתייה. הרשע, אשר זלזל בעבר בה', עתיד לשתות בעצמו בעולם הזה מכעסו ומזעמו של ה' [מצודת דוד, שטיינזלץ, אלשיך]. תיאור זה מובן גם באופן ציורי כשתיית כוס תרעלה ומים מרים המוכנת לרשע מתוך נאד, כלי קיבול לנוזלים הקרוי גם הוא חמת, של זעם אלוהי [רלב"ג, מלבי"ם].