איוב פונה אל רעיו וחושף כי הוא רואה מבעד לטיעוניהם הגלויים, ומודע היטב לכוונותיהם הנסתרות ולשיפוט המחמיר שהם מסתירים בליבם. הוא מצהיר כי הוא יודע שרעיו חושבים עליו רעה בשל ייסוריו הקשים [רמב"ן]. המילה וּמְזִמּוֹת מתארת מחשבות עמוקות ומחושבות שנועדו להרע לזולת [מלבי"ם]. מזימתם של הרעים באה לידי ביטוי בכך שכאשר הם מדברים על חורבן אוהליהם של רשעים, הם למעשה מכוונים את דבריהם כלפיו; הם מביטים על חורבן ביתו שלו, שהיה בית של אדם נדיב ומכובד, ומונים אותו בחשאי עם רשעי ארץ. בכך הם משתמשים באסונו האישי כראיה לשיטתם, אף אם אינם אומרים זאת במפורש [מלבי"ם, תקות אנוש].
באשר למשמעות המילה תַּחְמֹסוּ, קיימות שתי גישות עיקריות בקרב הפרשנים. הגישה המרכזית גוזרת את המילה מהשורש חָמָס, כלומר עוול ורשע. לפי פירוש זה, הרעים עושים לאיוב עוול במחשבותיהם הרעות, וטופלים עליו שקרים ועלילות חמס [רש"י, אבן עזרא, רלב"ג, רמב"ן, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה תַּחְמֹסוּ מלשון הסרה ועקירה. לפי קו מחשבה זה, איוב טוען שרעיו מודעים לטיעונים שיכולים לסתור את עמדתם ולהצדיק אותו, אך הם מסירים ומשמיטים אותם במכוון, ובוחרים להשמיע רק את הדברים שמסייעים להם להאשים אותו [מצודת דוד, מצודת ציון].