איוב מציג טענה עקרונית וכוללת כנגד תפיסת עולמם של רעיו. בעוד שהם טענו כי הרשעים מתים בקיצור ימים וסובלים מחולשה, איוב מצביע על המציאות הטופחת על פניהם וזועק את שאלתו הקשה: מדוע רשעים יחיו. השאלה מתעצמת לנוכח העובדה שהרשעים לא רק זוכים לחיים, אלא אף נהנים משפע שאינו נראה טבעי. גם אם נניח שה' משלם להם בעולם הזה על מעט מעשים טובים שעשו, השכר היה אמור להיות במסגרת הטבע, ולא באופן שבו זקנתם המופלגת אינה מחלישה את כוחם כלל [אלשיך].
הפרשנים נחלקו בביאור המילה עתקו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת הגעה לזקנה ואריכות ימים, בדומה לביטוי "עתיק יומין" [מצודת ציון, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים מילה זו מלשון השמנה, עביות, גאווה או צבירת הון רב [אבן עזרא].
לא זו בלבד שהרשעים מאריכים ימים, אלא שהם גם גברו חיל. כלומר, למרות זקנתם הם מתחזקים, שומרים על כוחם הפיזי [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], ואף מתעצמים בעושרם [מצודת דוד]. תופעה זו מחדדת את טענתו של איוב, שכן בניגוד לדרך הטבע שבה הזקנה מביאה עמה חולשה, הרשעים זוכים להצלחה מתמשכת ועוצמתית.