איוב, פרק כ״א, פסוק כ״ז

איוב מבהיר לרעיו כי הוא רואה מבעד לטיעוניהם הגלויים, ומצהיר הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם ואת השיפוט המחמיר שאתם מסתירים בליבכם בשל ייסוריי. הוא מודע היטב לכל אותן וּמְזִמּוֹת, מחשבות עמוקות ומחושבות שנועדו להרע לו, הבאות לידי ביטוי כאשר הם מדברים על חורבן הרשעים אך למעשה רומזים לחורבן ביתו ומשתמשים באסונו כראיה לאשמתו. בכך הם פועלים עָלַי תַּחְמֹסוּ, כלומר עושים לו עוול וטופלים עליו עלילות שקר, ואף עוקרים ומשמיטים במכוון כל טיעון שיכול היה לסתור את עמדתם ולהצדיק אותו.