לאחר שתי מערכות ויכוחים שבהן נדמה היה כי איוב גבר על חבריו בטענותיו הקשות על סבלם של הצדיקים והצלחתם של הרשעים, פותח אליפז במערכה שלישית ומציג תפיסה פילוסופית חדשה ומקיפה. מענהו של אליפז נועד להשיב מלחמה ולהעמיד הסבר אחיד להנהגת ה' בעולם.
אליפז טוען כי ה' נמנע במכוון מלהעניש רשעים או לתגמל צדיקים באופן מיידי בעולם הזה. מטרת ההסתרה היא לאפשר לאדם עבודה רוחנית שלמה וטהורה, הנעשית לשם שמים בלבד ולא מתוך אהבת השכר או פחד מהעונש. אילו הצדק האלוהי היה גלוי ומיידי, בני האדם היו פועלים מתוך הכרח, ובכך היה מתבטל עקרון הבחירה החופשית שהוא תכלית בריאת האדם. על פי גישה זו, שגשוג הרשעים וייסורי הצדיקים הם למעשה מבחן שנועד לברר מי עובד את ה' באמת ובתמים, כאשר השכר והעונש האמיתיים שמורים לעולם הבא [מלבי"ם].
מתוך תפיסה זו, אליפז שב ומאשים את איוב. לטענתו, תלונותיו של איוב מוכיחות כי עבודתו את ה' מעולם לא הייתה נקייה מאינטרסים, אלא נבעה מציפייה לגמול, וברגע שהגמול נלקח אמונתו התערערה [מלבי"ם].
בנוסף לטיעון הפילוסופי, תשובתו של אליפז מתייחסת ישירות לדבריו הקודמים של איוב, שטען כי סדרי ההשגחה חלים רק בשמיים העליונים ואילו העולם השפל מתנהל בהפקרות. אליפז עונה לאיוב במטבע הלשון שלו: כשם שאיוב שאל בלעג אם ניתן ללמד את ה' דעת, כך אליפז משיב לו ושואל האם אדם יכול להועיל לה' בדיבוריו, תוך שהוא משתמש בהטיה של השורש ס.כ.ן. אף ששורש זה במקרא יכול לבטא הרגל, משענת, חימום או דירה, בהקשר של מענה אליפז משמעות המילה יסכן היא תועלת. כוונתו היא לעקוץ את איוב ולהבהיר לו שבעוד שדבריו של אדם משכיל מביאים תועלת, בדבריו של איוב כלפי מעלה אין כל חוכמה או ערך [תקות אנוש].