החזרה אל ה' מובילה לתמורה רוחנית ונפשית עמוקה, שבה האדם עובר מהישענות על החומר לקשר קרוב והדוק עם הבורא.
ההבטחה כִּי־אָז עַל־שַׁדַּי תִּתְעַנָּג מוסברת כמעבר להישענות על ה', אשר הוא זה שיענג את נפש האדם [מצודת דוד]. עונג זה אינו גשמי אלא רוחני לחלוטין, ונובע מדבקות הנפש בבורא מתוך הבנה שענייני העולם הזה חסרי חשיבות [מלבי"ם]. מתוך כך, האדם משתחרר מדאגות הרכוש והממון, שכן מקור השמחתו והתענוג שלו נמצא בה' ולא בנכסיו [אלשיך].
המשך הפסוק קובע וְתִשָּׂא אֶל־אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ. משמעות המילה וְתִשָּׂא היא תרים [ביאור שטיינזלץ], והרמת הפנים מסמלת את הפנייה אל ה' בתפילה ובתחנונים, כדרכם של מתפללים הנושאים את עיניהם למרום [תקות אנוש].
הפרשנים מציגים מספר גישות באשר למהותה של אותה נשיאת פנים. גישה אחת מסבירה כי האדם ירים את פניו אך ורק כדי לבקש את צרכיו מה' [רש"י], והוא יעשה זאת מתוך ביטחון מלא שבקשתו תתמלא [מצודת דוד]. קשר זה מתואר כקרבה של בן אהוב המתרפק על אביו ומבקש את משאלותיו ללא בושה ומבלי להרגיש כטורח, בדומה לביטחון שהפגין חוני המעגל בתפילתו [אלשיך]. מנגד, יש המפרשים כי נשיאת הפנים אינה נועדה כלל לבקשת צרכים גשמיים, אלא מבטאת מצב שבו כל כוונותיו של האדם מופנות אך ורק לעשיית רצון ה' ולדבקות בו [מלבי"ם]. גישה נוספת רואה בנשיאת הפנים ביטוי להשגה רוחנית גבוהה במיוחד, שבה האדם מעז לשטוח בקשות רוחניות נשגבות, בדומה לבקשתו של משה רבינו לראות את כבוד ה' [אלשיך].