ייסוריו של איוב מוצגים כתוצאה ישירה ובלתי נמנעת של מעשיו הקודמים, תוך שימוש בדימויים מעולם הציד. המילים עַל כֵּן מדגישות כי הפורענות אינה באה על חינם, אלא מהווה עונש ישיר להתנהגותו בעבר [רמב"ן].
הפרשנים מסבירים כי המילה פַחִים (שהאות פ' בה נהגית כרפויה [מנחת שי]) מתארת רשתות ומלכודות ציד [מצודת ציון] או מכשולים [ביאור שטיינזלץ]. הדימוי בפסוק קושר בין המלכודות לבין הפחד הפתאומי: דרכם של ציידים היא לעורר חרדה פתאומית בקרב החיות, וכתוצאה מאותה מנוסה מבוהלת, החיה נופלת הישר אל תוך הפח שטמנו לה [מצודת דוד, מלבי"ם]. בדומה לכך, איוב יראה לפתע סביבו דבר מעורר אימה שיבהיל אותו, וייתכן שאף לא יספיק להתכונן לפחד זה מרוב פתאומיות [רמב"ן].
ברובד עמוק יותר, העונש מוסבר על פי העיקרון של מידה כנגד מידה. מאחר שאיוב הניח לעניים להיות נתונים בידי נוכלים ומלכודות ולא מחה על כך, כעת סְבִיבוֹתֶיךָ פַחִים – רכושו שלו נשדד על ידי פושטים מבחוץ, דוגמת שבא והכשדים. ובגלל ששילח אלמנות בידיים ריקות והטיל עליהן אימה, בא עתה העונש המקביל והוא חווה על בשרו פַּחַד פִּתְאֹם [אלשיך].