איוב חותם את טענותיו וקובע כי ניסיונותיהם של רעיו לנחמו אינם אלא דברי ריק. הוא זועק ואיך תנחמוני הבל, שכן טענתם כי ייסוריו נועדו לעוררו לתשובה או למרק עוון קל, מתגלה כחסרת שחר אל מול המציאות שבה רשעים גמורים זוכים לשלווה. בסיומו של הוויכוח הוא מסיק כי ותשובותיכם נשאר מעל, כלומר טענותיהם נותרו שקריות ובטלות משום שאינן עומדות במבחן המציאות. יתרה מכך, במקום להעניק לו נחמת אמת, תשובותיהם מתבררות כמעילה ובגידה באחוותם, שכן הן רק מאשימות אותו ברשע ועוול.
איוב, פרק כ״א, פסוק ל״ד
וְ֭אֵיךְ תְּנַחֲמ֣וּנִי הָ֑בֶל וּ֝תְשׁ֥וּבֹתֵיכֶ֗ם נִשְׁאַר־מָֽעַל׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.