איוב, פרק כ״א, פסוק ל״ב

כאשר מגיעה שעתו של הרשע, וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל, הוא זוכה לקבורה מסודרת ומכובדת ומתחמק סופית ממשפט האדם. מקום קבורתו מתואר במילים וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד, שכן תל העפר והאבנים שעל קברו מזכיר בצורתו גָּדִישׁ של אלומות תבואה, ושם הוא יישאר לתמיד מבלי לשוב לביתו. לחלופין, התיאור מצביע על כך שהוא נקבר בפשטות בשדות סמוך לערימות התבואה, או אף מסתתר תחתיהן. במובן הפנימי, הפסוק מציג את שקיעותו המוחלטת של הרשע בחומריות: גם בדרכו האחרונה הוא אינו חוזר בתשובה, אלא ממהר לצוות על בניו לאסוף את התבואה כדי למנוע הפסד כלכלי, או לחלופין נענש מאת ה' על כך שהזניח בחייו את המצוות החקלאיות.