איוב, פרק כ״א, פסוק ל״א

הרשע זוכה לכוח ולהצלחה כה רבים בעולם, עד כי איש אינו מעז להתייצב מולו כדי להוכיחו על התנהגותו, להעיד נגדו או להסתכן בהאשמה בצביעות, ולכן נשאלת התמיהה מִי־יַגִּיד עַל־פָּנָיו דַּרְכּוֹ. גם לאחר שהרשע מוציא לפועל את מחשבותיו הרעות וְהוּא־עָשָׂה כרצונו, אין בנמצא אדם חזק מספיק שיעניש אותו, וכך עולה השאלה מִי יְשַׁלֶּם־לוֹ. כתוצאה מחוסר אונים אנושי זה, הרשע מסיים את חייו בשלווה ונקבר בכבוד מבלי לשלם על מעשיו. מנגד, יש המפרשים כי הפסוק מכוון כלפי ה', ומבטא את העובדה שאין מי שיכול לערער על הנהגתו או לדרוש ממנו דין וחשבון על כך שהוא מאפשר לרשע לפעול באין מפריע.