איוב, פרק כ״א, פסוק ב׳

איוב דוחה את טענות רעיו המצדיקים את משפטי ה' וטוענים כי סבלו נובע מחטא, ומבקש מהם: שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי, כלומר האזינו למאמרי ולדבריי. הוא מציע להם חלופה: במקום לנסות לנחם אותו במילים, עצם השתיקה וההאזנה שלהם תהווה עבורו נחמה, שכן הוא בטוח בצדקתו, ולכך כוונתו באומרו וּתְהִי זֹאת תַּנְחומֹתֵיכֶם. מנגד, ייתכן שהנחמה אינה מיועדת לאיוב אלא לרעים עצמם, החשים בושה על כך שהם שבים על טענותיהם שוב ושוב בוויכוח. לפיכך איוב מבטיח להם כי אם ימשיכו להאזין, הם ימצאו נחמה לחרפתם כאשר יראו שגם הוא נוטה לחזור על טענותיו באותה המידה.