איוב מביע תסכול על שלוות עושי הרע ותוהה כַּמָּה פעמים באמת קורה שנֵר־רְשָׁעִים יִדְעָךְ, כלומר שהצלחתם תסתיים וחייהם יכבו לחלוטין. מתוך ציפייה לצדק גלוי, תמיהתו מתחלפת בקללה מפורשת: וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם, הלוואי שהאסון יפגע ברשעים עצמם בעולם הזה ולא רק לאחר מותם. הוא מבקש מה' שיְחַלֵּק להם מנות וגורלות של חֲבָלִים, כלומר צירים ומכאובים קשים. חלוקה זו אינה נובעת מרחמים כדי להקל את עונשם בהדרגה, אלא נעשית בְּאַפּוֹ, מתוך חרון אף, כדי להכות בהם פעם אחר פעם ולהרבות את סבלם.
איוב, פרק כ״א, פסוק י״ז
כַּמָּ֤ה ׀ נֵר־רְשָׁ֘עִ֤ים יִדְעָ֗ךְ וְיָבֹ֣א עָלֵ֣ימוֹ אֵידָ֑ם חֲ֝בָלִ֗ים יְחַלֵּ֥ק בְּאַפּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.