אדם רָע נראה לעיתים כחסין מפגיעה, שכן בהגיע לְיוֹם אֵיד של אסון וחושך, הוא יֵחָשֶׂךְ וניצל מן הפורענות. אולם, הצלתו היא זמנית בלבד, משום שהעונש המיועד לו רק מוצפן ונשמר לְיוֹם עֲבָרוֹת, יום של זעם וכעס שבו יוּבָלוּ ויובאו עליו ועל זרעו כל הנקמות במלוא עוצמתן. מנגד, ייתכן שאימת האסון נועדה לעורר את הרשעים להימנע ממעשיהם, כדי שישובו בתשובה ביום הצרות או לפני מותם.
איוב, פרק כ״א, פסוק ל׳
כִּ֤י לְי֣וֹם אֵ֭יד יֵחָ֣שֶׂךְ רָ֑ע לְי֖וֹם עֲבָר֣וֹת יוּבָֽלוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.