חכמת ההנהגה והבריאה היא פלא נשגב, שאמנם הכל מכירים במעלתה העצומה, אך איש אינו מסוגל להשיגה מלבד הבורא [רמב"ן]. רק אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ ורק הוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ, כלומר ה' לבדו מבין את הנתיב המוביל אל החכמה והוא היחיד שיודע היכן היא שוכנת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציגים רבדים שונים למהותה של חכמה זו. במישור הקוסמי, מדובר בחכמת הבריאה: ה' התבונן בחכמה ועל פיה ברא את העולם, כאשר יצר את כל היצורים על פי סדרן ומשקלן של אותיותיה [רש"י]. במישור ההשגחה, דַּרְכָּהּ מתייחסת לדרך שבה ה' מנהיג את העולם התחתון, מחלק שכר ועונש ופועל בצדק על פי חכמה עליונה הנסתרת מעיני כל חי. שורש החכמה ומְקוֹמָהּ נמצאים למעלה, אצל ה' המנהיג את הכל [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים את החכמה כרומזת לתורה, ולפיהם ה' הבין את דרכה וידע כי מְקוֹמָהּ הראוי והבלעדי של התורה בעולם הזה הוא אך ורק בעם ישראל [אלשיך].