הפסוק מדגיש את הפער שבין האדם החומרי לבין החכמה, שאינה ניתנת להשגה ולשערוך בדרכים רגילות.
המילה עֶרְכָּהּ מתפרשת לרוב במשמעות של שווי ואומדן [מצודת ציון, מלבי"ם]. הסיבה לכך שלֹא־יָדַע אֱנוֹשׁ את ערכה נובעת מכמה סיבות: ראשית, החכמה היא נצחית, ולכן אין שום חפץ גשמי שניתן להשוות אליה [מצודת דוד]. שנית, בניגוד לזהב וכסף שערכם ברור לכל אדם משום שהם מספקים צרכים גופניים, החכמה היא סגולה רוחנית של הנפש, ולכן בני אדם אינם מכירים בחשיבותה ואינם דורשים אותה [מלבי"ם]. מעבר לכך, מעלתה של החכמה כה גבוהה, עד ששכל אנושי כלל אינו מסוגל להשיג ולהבין אותה [רמב"ן]. פירוש חלופי למילה עֶרְכָּהּ מציע כי הכוונה אינה לשווי, אלא למקום משכנה של החכמה, שאותו האדם אינו יודע [רמב"ן]. זווית ייחודית מציגה חלוקה בין בני אדם, ומפרשת כי המילה "אנוש" מכוונת לאומות העולם שאינן יודעות את ערך החכמה, בניגוד לעם ישראל הנקרא "אדם" [אלשיך].
החלק השני של הפסוק, וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, מוסבר בכמה רבדים. ברובד הפשוט, החכמה אינה נמצאת באזורים הגלויים שבהם חיים בני אדם על פני האדמה [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד], משום שהיא שייכת לעולם השכלי והשמימי ולא לעולם החומרי [מלבי"ם].
במישור הרעיוני, "ארץ החיים" מתפרשת כדרך חיים של נוחות. לפי גישה זו, החכמה אינה נמצאת אצל מי שמבקש לחיות חיי רווחה גופנית, אלא רק אצל מי שמוכן למסור את נפשו עליה מתוך יגיעה רבה וויתור על צרכיו החומריים [רש"י].
ברובד נוסף, הביטוי "ארץ החיים" מכוון לעולמם של אלו שחיים לנצח ומשוללים ממוות, הלוא הם מלאכי השרת, ומשמעות הפסוק היא שהחכמה העליונה לא ניתנה אפילו להם [אלשיך].