הנתיב הנסתר מתואר כמקום כה נידח ושומם, עד שאפילו החיות החזקות והאימתניות ביותר בטבע מעולם לא הגיעו אליו לגודל השממון שבו [מצודת דוד].
הפרשנים מסבירים כי המילה הִדְרִיכוּהוּ משמעותה צעידה והליכה [מצודת ציון, רלב"ג], ויש המדייקים כי הכוונה היא שהחיות לא יצרו וסללו שם דרך [מלבי"ם]. מבחינת מסורת הכתוב, מילה זו נכתבת בפסוק זה בכתיב מלא עם האות וי"ו [מנחת שי].
ההולכים באותו נתיב מכונים בְנֵי שָׁחַץ. המילה "שחץ" מבטאת גאווה, עוצמה ותוקף, ולכן הביטוי מתייחס לחיות פראיות ואימתניות [מצודות, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המזהים את בני השחץ באופן ספציפי עם אריות וכפירים [רש"י, רמב"ן].
בביאור המילה עָדָה קיימת מחלוקת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה משמעותה עבר, וזאת על פי התרגום הארמי לפסוקים אחרים במקרא [רש"י, אבן עזרא, מצודות]. על פי פירוש זה, החיות מעולם לא עברו באותו מקום. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מלשון שלל וטרף, כלומר האריה מעולם לא צד וטרף שם את טרפו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. יש לציין כי בטקסטים המדויקים, המילה "לא" שלפני מילה זו נכתבת ללא אות וי"ו החיבור [מנחת שי].
המילה שָׁחַל מזוהה על ידי כלל הפרשנים כאריה, ויש המציינים כי הן המילה שחץ והן המילה שחל נמנות עם שמותיו הנרדפים של האריה [רש"י].