פני השטח של האדמה מעניקים חיים ופוריות, אך במעמקיה מסתתרים כוחות הפוכים וסוערים. המילה ותחתיה מפורשת בדברי הפרשנים במשמעות של מקומה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהכתוב מציג את הפלא הדו-שכבתי של הארץ. על פני השטח האדמה ראויה לחקלאות ומצמיחה מזון, ולכן ממנה יצא לחם. ואולם, כאשר מעמיקים אל מתחת לפני הקרקע, מתגלה מציאות הפוכה לחלוטין של אש, גפרית וחומרים בוערים. תופעות טבע כמו רעידות אדמה או התפרצויות של הרי געש גורמות לאדמה להתהפך, וכך ותחתיה נהפך כמו אש [רמב"ן, מלבי"ם, שטיינזלץ, תקות אנוש]. התהפכות זו אינה רק סוערת, אלא היא הפעולה שמעלה אל פני השטח אוצרות גנוזים שהיו חבויים בעומק הרחוק, כדוגמת עפרות זהב ואבני ספיר [מלבי"ם].
מנגד, יש המפרשים כי הכתוב אינו מתאר שכבות עומק שונות באותו מקום, אלא אזורים שונים בעולם. כלומר, ישנה ארץ פורייה המצמיחה לחם, ולעומתה ישנה ארץ אחרת, שוממה, שמקומה נהפך כאש ואין בה כל צמחייה או אפשרות זריעה [אבן עזרא, רמב"ן, תקות אנוש].
זווית נוספת מציגה את הדברים כתיאור של תהליך חורבן על ציר הזמן. לפי גישה זו, אדמה שמנה ופורייה שהניבה לחם רב, מגיעה בסופו של דבר אל קצה ונהפכת ליבשה ושרופה באש [מצודת דוד]. יש הרואים בחורבן זה תוצאה מוסרית, כאשר רעתם הגדולה של בני האדם היא שגורמת לארץ הפורייה להתהפך תחתיהם ולהישרף באש [אלשיך].