מערכות הטבע המדויקות והפלאיות, מטיפות המים ועד לרעמים המתגלגלים, אינן תופעות אקראיות אלא פרי תכנון אלוהי שהוטבע בבריאה. ה' קבע סדר מופתי המאזן את כוחות מזג האוויר, כדי שיעניקו חיים לעולם ולא יחריבו אותו.
החלק הראשון של המשפט עוסק בגשם. המילה חֹק מובנת כסדר, תוכנית וגזרה קבועה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכבר בעת הבריאה, קבע ה' חוקים מוגדרים מתי, היכן וכיצד ירד הגשם [רמב"ן, מצודת דוד]. חוק זה קוצב את הכמות המדויקת הנדרשת להשקות כל ארץ וארץ באמצעות מעיינות ונחלים [רש"י]. מעבר לכך, החוקיות הזו מתבטאת בתהליך הטבעי השלם של התאדות המים בעזרת חום השמש והתעבותם בעננים, דבר הממחיש את ההשגחה הפרטית המקיימת את הארץ [מלבי"ם].
בהמשך מתוארת השליטה האלוהית על הסערה. המילה דֶרֶךְ מתפרשת כמנהג מוגבל, מסודר ומדויק [רלב"ג]. לגבי המילה לַחֲזִיז, קיימות מספר גישות: רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בברק, שהוא הסיבה להיווצרות הרעם [רמב"ן, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה כענן [מצודת ציון], בעוד גישה אחרת רואה בה ביטוי של אומץ ותוקף [אבן עזרא]. המילה קֹלוֹת מתייחסת לרעמים, והפרשנים מציינים שיש לקרוא אותה כאילו נוספה לה ו' החיבור, כלומר ברק וקולות [רלב"ג, מצודת ציון].
ה' התווה מסלול מיוחד לברקים ולרעמים כדי לרסן את עוצמתם. מטרת המסלול היא למנוע מצב שבו שני קולות רעם יצאו מפתח אחד, שכן עוצמה משולבת כזו עלולה להחריב את העולם [רש"י]. תהליכים אלו, הכוללים את פריקת החשמל והחום מהעננים היוצרים את הברק והרעם, פועלים כולם במסלול המדויק שהתווה להם הבורא [מלבי"ם].
רובד פרשני נוסף וייחודי לוקח את התיאור הפיזי אל מעמד הר סיני. לפי רובד זה, "המטר" אינו גשם רגיל, אלא "טל של חיים" רוחני שה' הוריד על בני ישראל. מכיוון שגופם החומרי לא יכול היה לשאת את עוצמת הקדושה והאש האלוהית של מתן תורה, ה' עשה חֹק והוריד את הטל כדי לקיים את נפשם בגופם. באותו אופן, האור האלוהי העצום שנגלה בהר מתואר כחֲזִיז. כדי שבני ישראל יוכלו לספוג את ההארה הזו מבלי להיפגע, ה' עשה לה דֶרֶךְ והוא צמצם ועטף את האור העליון בתוך קול השופר, המיוצג במילה קֹלוֹת. כך התאפשר לעם לחוות את ההתגלות באופן מוחשי, וזהו ההסבר לכך שבמעמד הר סיני התורה מתארת שהעם "רואים את הקולות" [אלשיך].